יום חמישי, 19 בינואר 2012

הסיפור על הילד ששנא ירקות Bento -also for kids who hate vegetables


"וואו, זה נראה כל כך טעים וכל-כך יפה! אבל חבל, הילדים שלי לא אוכלים ירקות \ אורז \ טופו \ עדשים \ יוניים איט"

התגובה הזו היא תגובה מאוד אופיינית להצעתי להורים ללמוד להכין אובנטו בעצמם, ולשדרג אגב כך את תזונת ילדיהם באופן דרסטי.
אבל מה באמת עושים עם ילד שלא אוהב ירקות \ אורז \ טופו \ עדשים \ יו ניים איט?
כדי לענות על זה אני צריכה שתחזיקו חזק (או קחו נשימה עמוקה. אני מתכוונת, יש לי וידוי מזעזע):
הבן האמצעי שלי הוא ילד של ג׳אנק פוד.
בואו ואבאר את המושג הזה, כדי שתבינו עם מי יש לי עסק: הוא יהיה מאושר אם אאפשר לו לחיות על פיצה והמבורגר, על נוטלה ועל פרינגלס, או על צ'יפס ופלאפל ("בלי שום סלט, רק פלאפל, בבקשה").
אתם מבינים? במשפחה אוכלת אוכל בריא, צמח לנו ילד ג׳אנק פוד וחמור מכך - שונא ירקות מושבע.
אם אוכלים קוסקוס עם מרק ירקות הוא מבקש "שימי לי רק מהמרק צח, בלי ירקות".
סלט ירקות וחביתה לארוחת ערב? "בשבילי רק חביתה".
ירקות בתנור לצד אורז? "בשבילי רק אורז".
אם יש פשטידת מנגולד \ תרד \ תירס \ קישואים לארוחת צהריים הוא יעדיף להישאר רעב. נקודה.

ובכל זאת, הפלא ופלא, בקופסת האובנטו שלו היום יש גזר, ומלפפון, ועגבניות שרי והוא אוכל אותם, ממש אוכל אותם. אז איך? טוב, זה לא קרה ביום אחד וגם לא תוך חודש, אין צורך להיות אופטימיים מדי. האמת הכואבת היא שהמון ירקות נשלחו בתוך קופסאות הבנטו, יום אחרי יום, לצד תקווה גדולה והוחזרו הביתה בסוף היום כפי שנשלחו. לא אכולים לחלוטין, אפילו לא נגיסה. רק עם הזמן והניסיון מצאתי דרכים לתת לו קצת ויטמינים מהצומח, שגם יאכלו. לשם הדיוק אודה ש לקח לי כמעט שנה וחצי להרכיב לשונא הירקות שלי קופסת בנטו ששנינו נשמח בה, כלומר קופסת בנטו שמכילה ירקות שכן נאכלים.
התחלתי בירקות ששמתי בתוך הסושי מאקי: רצועות מלפפון בסויה ורצועות גזר התגלו כמילוי שמקובל עליו. פעם ענדתי לארנבת האורז עניבה מפיסת גזר וגיליתי שגזר קטן דקורטיבי מקובל עליו. פעם הטמנתי מלפפון בתוך כדור האוניגירי והוא ממש אהב את הרעיון ואפילו בקש שאחזור על זה (!). מצאתי ששתי עגבניות שרי קטנות, בדמות חיפושיות משה רבנו, התקבלו גם הן בלי שום התנגדות. פרוסות דקות של גזר ומלפפון חתוכות כפרחים גם הן נאכלות היום בשמחה. אבל זה לקח זמן. התחלתי ממש מ"טעימה" פה ו"טעימונת" שם, תמיד בכמות קטנה ולא מאיימת. התוצאה היא שהיום גם שונא הירקות שלי מוכן לתת צ'אנס לתזונה בריאה ומאוזנת.

ולפני סיום, עוד קטנה: אני דיברתי הפעם על ירקות, אבל כל מה שאמרתי רלוונטי למעשה לכל ״מזון מסורב״ (לחם מחיטה מלאה? חלבון שאינו פסטרמה?) שהורים רוצים להטמיעו בארוחה של ילדם.

אני אדבר על זה בפירוט גם בהמשך, אבל עכשיו אני אייסד חמישה כללי אצבע התחלתיים להצלחה בהטמעת ״מזון מסורב״:
1. לברר מול עצמנו למה אנחנו, כהורים, רוצים להטמיע את המזון הספציפי הזה בארוחה של ילדנו, זה יעזור לנו להיות שלמים עם הדרך.
2. לזכור שאנחנו לא רוצים לעורר התנגדות, ומתוך כך לנסות תמיד ״להגיע בטוב״.
3. לא ללכת על ״הכל או כלום״. זה אומר שמותר לתת לחם שהוא חצי קמח לבן וחצי מלא ולא ללכת ישר על לחם מחמצת שאור מקמח כוסמין אורגני.
4. לזכור שטעמים הם נרכשים. אפשר לתת טעימה קטנה (באמת קטנה!) ממזון כלשהו, וגם אם נאכל רק ביס לחזור על אותו מזון כעבור חודש לנסיון נוסף. ובעוד חודשיים שוב.
5. ״לחייך את האוכל״, לשחק עם הצבעים והצורות, לעשות אוכל יפה ו״מחייך״, זה עוזר הרבה פעמים.



ועכשיו, אלמד איך להכין חיפושית שרי:
אתם צריכים עגבניית שרי, פיסה מאצת נורי או מעלה חסה, מספריים ומחורר דפים פשוט.
קחו את האצה (או את עלה החסה) וגזרו ממנו את הצורה כפי שמתואר בצילומים 1+2.
בעזרת מחורר דפים פשוט, חוררו 6-7 חורים באצה או בעלה. אתם לא צריכים את העלה המחורר, אלא את העיגולים שיוצאים. אם זו אצה, טבלו את הפיסה הגדולה שחתכתם בתוך צלוחית מים והדביקו אותה על העגבנייה כמתואר בצילום 5. אם זה עלה חסה, פשוט הניחו אותו על העגבנייה.
את הנקודות, הניחו על העגבנייה בעזרת צ׳ופסטיק שקצהו נטבל במים. המים יסייעו לכם להדביק את העיגולים הקטנים אל הצ׳ופסטיק וכך תוכלו להרים אותם ממשטח העבודה ולהניח אותם על העגבנייה בקלות.
זהו! יש לכם חיפושית שרי :)





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה