יום שבת, 24 בדצמבר 2011

הבנטו הראשון שהכנתי








זה הבנטו הראשון שהכנתי בחיי, לפני חודשיים בערך, או ליתר דיוק, בערב 30 לאוקטובר 2011.

כפי שניתן לראות, הכנתי באותו ערב שלשה כאלה. זה לקח לי נצח, או לפחות שלוש שעות. הם הוכנו בתוך קופסאות גלידה כי לא היו לי אז קופסאות אחרות.

זה קרה אחרי שבוע שבו הילדים לא הפסיקו לנדנד לי שאני חייבת להכין להם "בנטו". או "אובנטו". היו לנו ויכוחים על השם. אגב, השם "בנטו" ניצח כרגע, אבל רק בגלל שהוא כזה קצר וקליט יותר.


      


כאן שמעתי לראשונה את המילה הזו, בנטו.
בנטו זו בעצם קופסאת אוכל יפנית, מעוצבת כמו שהיפנים אוהבים.
חיפוש בגוגל העניק מימד נוסף ומאתגר לגילוי החדש.
בבית שלנו, שבו לבית ספר לוקחים כמעט כל יום לחמניה עם פסטרמה, ורק לפעמים קצת פרי או ירק- בנטו היה שינוי מרענן.

אני עצמי לקחתי את הזמן ולמדתי את הנושא לאט. הרעיונות היו אין סופיים.
מצאתי שיש כאלה שמשקיעים לא מעט בציוד לבנטו. הרבה יותר מאשר בתוכנו של הבנטו שאמור להיות מזין ומאוזן.
היה לי ברור שאני לא אעשה בנטו של פרי וממתקים. הבנטו שלנו יהיה בריא, ומאוד מושקע אבל לא באיבזור אלא באהבה, ציינתי לעצמי.

      


בסוף, החלטתי לקפוץ למים הקרים.
כל בנטו מאותה שלישיית בנטו אגדית הכיל:

שני ניגירי (כדורי אורז) שפוסלו כחזירים

שני ניגירי טמאגו (כדורי אורז שחביתת טמאגו מהודקת עליהם והכל עטוף באצת נורי)

המון תירס גמדי

שלוש עגבניות שרי

ומלפפון.




וככה עשיתי אותו:


התחלתי מהכנת אורז דביק עגול, שבושל עם מעט סויה. זה יהיה טוב גם לסושי וגם לניגירי.
הכנתי ששה ניגירי (כופתאות אורז) עגולים לפיסול חזירונים, ועוד ששה קטנים ומאורכים ל"ניגירי טמאגו".




הכנתי טמאגו, שזו חביתה שמכילה סויה וסוכר, ומגלגלים אותה לגליל על המחבת בעודה חמה חצי "חיה". היא ממשיכה את הבישול מהחום של עצמה. עם אותה בלילה הכנתי גם חביתה לא מגוגלת , לסושי.




הכנתי סושי, מאצה, אורז, גזר שהושרה בחומץ תפוחים, מלפפונים שהושרו בסויה, סלמון וחביתת טמאגו




איגדתי את הניגירי המאורכים עם הטמאגו, בעזרת סרט אצה דק, ל"ניגירי טמאגו" , והתחלתי להכין את החזירונים בסיוע גזרים פרוסים דק ואצות

 


מה שנותר כעת זה רק לסדר את הכל לכדי ציור נחמד.
כקופסא בחרתי באריזות של גלידות, שהולכות אצלנו חזק בימי קיץ חמים ואני תמיד שוטפת את הקופסאות למגוון שימושים עתידיים.
להשלמת הציור, כלומר להשלמת קופסא שתהיה מהודקת וצפופה שלא תתפרק לה ככה בדרך לבית ספר, הוספתי מלפפון, עגבניות שרי ותירס גמדי שתרמו גם להשלמת הצבעוניות ולמגוון טעמים.


וככה, כשהבנטו ארוז בסרט בד (שהיה סדין קרוע עד לאותו הרגע) יחד עם צופסטיקס- הוא נכנס אל תיק בית הספר.
ואני, הצלחתי להפוך לרגע אחד לאמא מאגניבה ממש.









כל מה שהיה אחריו- הוא מה שהוביל אותי ל"אוישי או-בנטו", את הסיפורים המלאים אפשר לקרוא למשל בדף "הבנטו ואני". שנמצא באחת הלשוניות למעלה.

אגב, אין לי ברירה אלא להודות בהכנעה- היום הבנטו הזה נראה לי כבר די עלוב. אבל אז, כשרק התחלתי, הוא היה נראה לי כמו האוכל הכי מדהים שיצרתי בחיי. ובכל מקרה, את הבכורה- אי אפשר לקחת ממנו, וכמו שאומרים: כל השאר- היסטוריה :-).


להשתמע,

ניבה :-)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה